LOTEM HIKI

על גג בניין

אתה על גג. היית בדרך לאנשהוא, אבל גג, שמים, ים. לא סתם ים, ים בטון. מביט מקצה הגג. עד האופק קוביות על קוביות של בטון. שמעת פעם מישהו קורה לזה בשם. לא חשוב. אתה על הגג. אתה ועוד מישהו. אתה מפנה אליו את הגב, להימנע מקשר עין, מרים עיניך מהגוון האפור. לא אפור, גם לא לבן, הרבה גוונים למטה, אלא שמלוכלך, כתמים על כתמים של לכלוך. אתה מרומם עצמך אל הרקיע. לא יותר נקי, אבל יש שקט. לא צורות, רק ים של מעלה. "סליחה" אומר עובד הניקיון של הבניין, מטאטא בידו. אתה מביט בו לרגע. משהו נקי בפנים שלו. כמה קמטים במצח, ושורות עדינות בשולי העיניים, כמה נקודות חן, אבל נקי, מדויק. נכון, לזוז. אתה מפנה את המקום, והוא בשלו, מגלגל את הלכלוך הלאה משם. אתה יורד חזרה אל תוך הבניין, פונה לשירותים. שני תאים. בוחר אחד. נכנס. אחר כך ניגש לשטוף ידיים, מישיר מבט אל המראה, מאמץ עיניך להיטיב לראות. משהו לא ברור. תולש קצת נייר ניגוב, מרטיב אותו מעט ומשפשף את המראה. הרבה זמן לא הבטת מקרוב. אחרי זמן מה אתה נוטש את העיניים, נשאב אל הצל שמטילה השפה התחתונה, ונזכר, היית בדרך, לחצות את הים של מטה.